<h1>רבינו ירוחם נכ"ב ח"ה</h1>
<h2>דף לב.</h2>
טופס נוסח הגט לשלוח הגט לרבי' גרשום ז"ל בפנינו עדים חתומי מטה בכך וכך בשב' כך וכך לירח פלו' שנת כך וכך לבריאת עולם למנין שאנו מונין בו בכאן במתא פלונית מסר פלוני בר פלוני גט ביד פלוני בר פלוני להוליך אותו לאשתו פלונית בת פלוני או לארוסתו וכך אמר בפנינו פלו' הנז' לשלוחו הנז' הולך גט זה לאשתי או לארוסתי הנזכרת ותהא ידך כידי ופיך כפי ועשייתך כעשייתי ונותן אני לך רשות לעשו' שליח ושליח דשליח עד מאה לית' גט לפלוני' אשתי או ארוסתי הנזכרת בכל מקום שתמצאנה אתה או שלוחך או שליח שלוחיך והגט שנעשה עליו פלוני הנז' שליח להוליכו בכל הכתו' למעלה נכתב ונחתם במתא פלוני בכך וכך בשבת כך וכך לירח פלוני שנת כך וכך לבריאת עולם ועדיו חתומים בו ובפנינו בטל פלוני הבעל הנז' כל מודעא או מודעו' שמסר על גט זה וגם בפנינו קבל עליו בחרם פלוני הבעל הנז' שלא לבטל לא את הגט ולא את השליח ומה שראינו ונעשה בפנינו כתבנו וחתמנו שמותינו פה לזכות ולראיה והכל שריר וקיים.
<h2>דף מג.</h2>
שפחה כתבתי למעלה שאין קידושין תופסין בה ולא בגויה ומי שחציו עבד וחציו בן חורין שקדש בת חורין הוי ספק מקודשת כי בעיא ולא איפשיטא בגמר' גיטין. ועוד פשוט חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה מקודשת וחייבין עליה אשם ולא מיתה אם בא עליה אחר עד שתשתחרר. ואם נתקדשה לראובן ונשתחררה ונתקדש' לשמעון אחיו ומתו שניהם מתיבמת ללוי אחיו ממה נפשך אי קדושי ראובן קדושין קדושי שמעון אינם כלום ואי קדושי שמעון קדושי' קדושי ראובן פקעו כשנתקדשה הילכך אין אני קורא בה אשת שני מתים. ואם נתקדשה לראובן ונשתחררה ונתקדשה לאחר מחלקת, יש מפרשים גמרו קדושי ראשון מיד שנשתחררה וקידושי שני אינם כלום ויש מפרשים כי מיד שנשתחררה פקעי קדושי ראשון וקדושי שני הוו קידושין ולא איפסיקא הלכת' כמאן ולפי' מקודשת לשניהם מספק וכתב רי"ף הילכך צריכה גט משניהם ואם רצו אח' כונס וא' נותן גט ואם מתו שניה' אחיו של א' מהם חולץ ואחיו של אחר מיבם או חולץ.
<h2>דף סד:</h2>
נערה אביה מקבל קדושיה ולא היא זולתי אם אמר לה האב צאי וקבלי כמו שכתבתי למעלה ובגטין.
<h2>דף סה.</h2>
יתומה קטנה אפילו יש לה כח לזכות לעצמה כשדעת אחרת מקנה לה אין לה כח להקנות עצמה לבעלה דאין מעשה קטן כלום פשוט בקדושין ובכמה דוכתי.
אם היא קטנ' כל כך שאם נותנין לה אגוז זורקו צרור נוטלו שאינה מבחנת בין זה לזה ונתקדש' על ידי אחיה ואמה והיא יתומה אינה צריכה למאן קודם שמבחנת בין זה לזה פירו' כשנותנין לה אגוז ונוטלו צרור וזורקו ונתקדשה על ידי אחיה ואמה צריכה למאן קודם שתגדל פשוט בגיטין. ולגרסת רי"ף אם הגיעה לכלל פעוטות כבת שבעה צריכה למאן.
כל תינוקת שהשיאוה אמה ואחיה יכולה למאן כי זו היא קטנה הממאנת. ואם אין בה דעת כל כך שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן אפילו השיאוה אמה או אחיה לדעתה, אבל אם יכולה לשמור קדושיה אם השיאוה לדעתה צריכה למאן ואם השיאוה שלא לדעת(א)[ה] אינה צריכה למאן פשוט.
<h2>דף פט:</h2>
מעשה באדם אחד שאמר קדשתי אחות אשתי קודם שקדשתי את אשתי ולא גרשתיה והיא נשואה כבר ויש לה בנים ופלוני ופלוני עדים והלכו להם למדינ' הים ובא מעשה לפני רבינו תם ואמר דכל זמן שלא באו עדי' ליכא למיחש למידי דזה אינו נאמן לאוסרה ואפילו אם היא תאמר קדשתני אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה אלא שהוא אסור באשתו ובקרובות שתיהן ואפילו אם באו עדים והעידו שכך היה שקדשה בפניהם כיון שהיה זה בחופת אחות אשתו ובפניו נתקדשה לאחר וקבלה קדושין מאחר בפניו מותרת לו כההיא דרב הונא אשת איש שפשטה ידה וקבלה קדושין מאח' מקודשת כדלקמן וכל שכן אי ליכא עדים דלקלא דבתר נישואין לא חיישי' עד כאן.
אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושי' מאח' בפני בעלה מקודשת וצריכה גט משני אם תשאר עם הראשון ואם לא ירצה לגרשה שני מקודשת לו ומותרת לו כי מאחר שהיה בפני בעלה והוא לא ערער הרי היא כמו אם אמרה נתגרשתי ממנו והאשה שאמרה בפני בעלה גרשתני נאמנת כמו שכתבתי בדיני גיטין. אבל אם קבלה קדושין שלא בפני בעלה אינה מקודשת ואסורה לשני כשקדשה שלא בפני בעלה ואינה מקודשת וכן כתב רי"ף והרמב"ם והרמ"ה.
